עיריית כרמיאל עסקים נ' שיאים יוזמות תיירות בע"מ

פסק - דין

תובענה כספית לתשלום סך של 7,773.16 ₪ בגין מסים עירוניים.

א.ההליך והצדדים לו

הנתבעת שכרה נכס בתחום שיפוטה של התובעת. התובעת שיגרה לנתבעת הודעת תשלום בגין ארנונה החלה עליה בשל החזקתה בנכס. הנתבעת לא שילמה את חובה לפי הודעת התשלום. אי לכך הוגשה נגדה התובענה דנן שנסבה על חיובה בארנונה לתקופה מפברואר עד אוקטובר בשנת 2010 (להלן תקופת החיוב).

ההליך נפתח כתביעה על סכום קצוב בתיק הוצל"פ (חדרה) 12-07627-11-3. הנתבעת ביקשה ליתן לה רשות להתגונן נגד התובענה במלוא סכומה; הרשות ניתנה בהסכמת התובעת וללא דיון (ראו החלטת כב' הרשמת מיום 23.11.2011).

לדיון לפני התייצב מר שלמה ישראל, בעלה של מנהלת הנתבעת (להלן ישראל). הצדדים הסכימו שההליך יתברר בדרך של חקירתו של מר ישראל על התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן [נ/1]; הנתבעת ויתרה על חקירתה של עדת התובעת.

ב.דיון והכרעה

דין התובענה להתקבל במלוא סכומה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.אין חולק על כך שהנתבעת שכרה מחברת מבני תעשיה נכס ברח' המגל בכרמיאל (להלן הנכס ומבני תעשיה בהתאמה). השכירות החלה ביום 9.2.2010 [סע' 2-1 ב-נ/1; ת/1; עדות ישראל בעמ' 2 לפרוטוקול]. ישראל טען שאחרי כחודשיים-שלושה עברה הנתבעת למבנה אחר באותו נכס שהושכר אף הוא ממבני תעשיה, מבלי שעלה בידיו לנקוב בתאריך המדויק בו הסתיימה החזקתה של התובעת במבנה האחד בנכס והחלה החזקתה במבנה האחר שבו. עוד אישר ישראל שהנתבעת עשתה שימוש בתשתיות של המבנה האחד עד חודש אוקטובר 2010, גם לאחר המעבר למבנה האחר [עמ' 2 לפרוטוקול].

2.הנתבעת נרשמה אצל התובעת כמחזיקה בחודש פברואר 2010 ביחס למבנה הראשון ששכרה [עמ' 2 לפרוטוקול]. הנתבעת עצמה לא הודיעה לתובעת על סיום החזקתה בנכס זה. הנתבעת אף לא הציגה מסמך שלקיומו טענה, בו מולאה לכאורה חובת מתן הודעה על סיום החזקתה במבנה הראשון באמצעות מבני תעשיה [סע' 3 ל-נ/1]. מדובר במסמך שהוא מהותי להגנת הנתבעת. לא ניתן הסבר, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, להימנעותה של הנתבעת מהצגתו. הדברים יפים במיוחד בהתחשב בכך שאף לעת הזו מקיימת הנתבעת יחסי שכירות עם מבני תעשיה בהתייחס למבנה האחר באותה כתובת. נציג מבני תעשיה לא זומן על-ידי הנתבעת למתן עדות בסוגיה זו שניצבת ביסוד הגנתה. בעל-דין שנמנע מהצגת מסמכים שיצדדו בגרסתו ומהבאת עדים שיתמכו בה מבלי שיביא הסבר משכנע לכך, קמה נגדו החזקה שהיה בהם, אילו הוצגו, כדי לתמוך דווקא בגרסת הצד שכנגד [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)].

3.משנרשמה הנתבעת אצל התובעת כמחזיקת הנכס לצרכי ארנונה אין היא עשויה לפטור עצמה מחבותה בתשלום ארנונה בגינו אלא בדרך שנקבעה לכך בסעיף 325 לפקודת העיריות, על-ידי מתן הודעה בכתב לרשות לפיה חדלה מלהחזיק בנכס. כאמור, הנתבעת לא הראתה שקיימה חובה זו. מכתב מבני תעשיה לתובעת מיום 19.10.2010 אינו מהווה לפי תוכנו הודעה כזו. כל שנאמר בו הוא שהנתבעת חתמה על חוזה שכירות עם מבני תעשיה; הוא אינו מלמד על עזיבת הנתבעת את הנכס מושא ההליך [ת/2]. ממילא לא נסבה התובענה אלא על התקופה שמחודש פברואר עד חודש אוקטובר 2010.

4.עדות ישראל לפיה במקום הנתבעת נכנסה חברה אחרת למושכר הראשון אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה השתמש עד חודש אוקטובר 2010 בחיבורים של המבנה הראשון תוך שהטעים שאף אחד לא גר שם והדלת הייתה פתוחה [השוו עמ' 2 ש' 22-21 ועמ' 3 ש' 3 לפרוטוקול]. משמסר עד הנתבעת גרסאות סותרות בנושא זה אין מנוס מלקבוע שעדותו אינה ראויה לאמון. במצב דברים זה ודאי שלא ניתן לקבל את הגנת הנתבעת בהסתמך על עדותו היחידה של העד מטעמה, שלא הובא לה סיוע ואשר נמצאה לא ראויה לאמון [סע' 54 לפקודת הראיות].

5.מכאן שהחוב הנטען, חובה של הנתבעת הוא. ישראל אישר שהנתבעת לא שילמה דבר בגין ארנונה, בין עבור המבנה הראשון בו החזיקה בנכס ובין עבור המבנה השני בו עודנה מחזיקה כעת (מבנה שעליו לא נסבה התובענה). בטענתו שנפלה טעות בשם הנתבעת בדרישות התשלום שהופנו אליה אין כדי לפטור את הנתבעת מחובת תשלום ארנונה כחוק. לא הוצגה פניה של הנתבעת לתובעת בעניין זה, אף שנטען לקיומן של פניות כאלה [סע' 6-4 ל-נ/1]. נוכח עדות עד הנתבעת ברי כי החוב המתייחס למבנה מושא התובענה, חובה של הנתבעת הוא ולא של אחר זולתה. הנתבעת גם לא הראתה שעומד לה פטור כדין מתשלום ארנונה בגין הנכס, או שפנתה לתובעת לשם מימוש פטור כזה או אחר בדרך הקבועה לכך בחוק. טענה לקיומו של פטור כזה לא נכללה בין הנימוקים שעל יסודם ביקשה הנתבעת רשות להתגונן.

ג.סיכומם של דברים

אני מקבלת אפוא את התביעה במלוא סכומה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,773.16 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), מיום הגשת התובענה (27.6.2011) עד יום פסק-דין.

לסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד והוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ ליום פסק-הדין.

הסכום הפסוק ישולם לתובעת תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבעת שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) מיום פסק-הדין עד יום הפירעון והתובעת תהא רשאית לפעול לגביית החוב בתיק הוצל"פ (חדרה) 12-07627-11-3.

המצאה לצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה